<h1>ראב"ן סימן ש"ס</h1>
<h2>דף קיג:</h2>
לא יפסיע פסיעה גסה בשבת והוא קפיצה שקופץ שעוקר שתי רגליו מן הארץ, אבל פסיעה שמניח רגלו האחד קודם שיעקור השני שרי. ואם הגיע באמת המים ויש לו להקיף ולהרבות בהילוך או לעבור המים (ויוכשרו) [וישורו] בגדיו ויבא לידי סחיטה, מוטב שיקפוץ את אמת המים משירבה בהילוך או שיעבור בתוך המים, דאמר ר' אבהו אמר רב הונא היה מהלך בשבת ופגע באמת המים אם יכול להניח רגלו ראשונה קודם שתיעקר השנייה מותר ואם לאו אסור, ומתקיף לה רבא היכי ליעביד לקיף מפיש בהילוכא ליעבר זימנין דמיתווסי מאניה מיא ואתי לידי סחיטה, אלא בהא כיון דלא אפשר שפיר דמי.
<h2>דף קיז:</h2>
והילכתא כי הא מתני' שכח פת בתנור וקדש עליו היום ואם לא יוציא ישרף מציל ומוציא מזון ג' סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו, אבל צריך לשנות שלא ירדה במרדה אע"פ שהיא חכמה ואינה מלאכה דכמה דאפשר לשנוי משנינן. וכן לענין חבית שנשברה בשבת, דתנן מביא כלי ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצטרף הכי טעמא דאי שרית ליה לאפושי כלים אתי לאיתינהו מרה"ר, אבל אומר לאחרים בואו והצילו דכיון דדרך אדם להזמין אורחים יזמינם ויאמר להם הצילו לכם, אבל להציל הוא ואח"כ יזמין אסור דתניא לא יקלוט ואח"כ יזמין אלא יזמין ואח"כ יקלוט. ואם הם פיקחין אותם שהצילו ויודעין שאין זה שכר שבת ויראי שמים שאין רוצים ליהנות משל אחרים בחנם וגם בחנם לא ניחא להו דליטרחו, ודאי כל מה דמהדרי מדידהו יהבי ליה שזכו מן ההפקר הילכך עושין עמו חשבון ושקלו שכר ושארא יהבי לבעל הבית, אבל אי בעו מדינא כל דמצילי דידהו הוי. וכן לענין דליקה נמי אומר לאחרים בואו והצילו עמי שכן דרך בני אדם להשאיל כליהם בשבת.
